כולם צריכים אנרגיה 

כולם צריכים אנרגיה

שש… ש שלום , א  … אפשר לדבר עם ... ראיתי אותך במודעות הקשר.

כך זה התחיל. בטלפון. קול עדין, נשי וילדותי. מתרגשת,  מגמגמת, אך רק במילה הראשונה. הוא, הוקסם מצליל קולה. היא צריכה חום, כך הסיק, והרבה חום, מרגישים את זה בטון הדיבור. ניסתה לפתח שיחה אך הוא, במקום אחר. מתרגש, רועד, לא יודע איך להחזיק בזכות שנפלה בחלקו למצוא אישה שכזו. שנים שהוא מחפש אישה שתוכל לקבל את כל החום שיש בו והנה עכשיו, אולי זו היא. כן, גם הוא מנוי על אתר מודעות הקשר וכן, גם לו יש קשיים ופחדים ביצירת קשרים. הכוונה ב- "גם הוא" היא שגם לה, כך הניח, בלי להכירה, קשיים ופחדים, שהרי, מה לה ולמודעות הקשר, מה לה ולהיכרויות ללא בסיס, ללא מכנה משותף, פרט להיותה בודדה, כמוהו, פרט להיותה משלה את עצמה, כמוהו, שרק בהם, רק במודעות הקשר, רק עם הדמות האנונימית שמאחורי הכתוב במודעה, נמצאת הנפש התאומה, זו שאותה אנחנו מחפשים, זו שאיתה נמצא  מרגוע לנפשנו ולגופינו, זו שאיתה נמצא שלווה ומגע שאותם אנחנו כה צריכים.

התנצלה על הדיבור, שאלה אם הוא גר עם הילדים, כי כך כתב במודעה שפרסם, ובצליל קולה כאילו נשמעה הבקשה, אולי, אולי הוא יוכל לקבל עוד ילדה, אותה. בלי לחכות לתשובתו המשיכה וסיפרה מה למדה ובמה היא עובדת. אפילו את שמה שכחה להגיד. אישה עדינה ומפוחדת, מעמידה את עצמה למכירה במקום לתפוס את מעמד הקונה הבודק והבוחר את הסחורה,  פוחדת שתידחה,  פחד שנובע מחיים במסגרת שדחתה אותה והעדיפה אחרות, אמנם דחייה זמנית ומקומית ובגלל סיבות שלא קשורות כלל בה אלא בשיקוליה ותסביכיה של הסביבה שבה גדלה, אך היא, כך נראה, תפסה את הדחייה כקבועה וציפתה לה בכל אשר תפנה. בתקופות אחרות או במסגרות אחרות, הייתה בוודאי מועדפת, מקובלת ובעלת בטחון עצמי ובוודאי שלא מגיעה לאתר מודעות הקשר.

אותו אדם עם אותם נתונים, כשהוא בסביבה מקבלת הוא פורח, משוחרר, חי, וכשהוא בסביבה לא מקבלת ולא תומכת הוא נובל, חסום ומשול למת. אותו אדם עם אותם נתונים, כל כך יחסי וכל כך אכזרי.

עוד היא מדברת שקע הוא במחשבות. תמיד היה כזה, מעולם לא היה ממוקד. כל מילה הייתה גורמת לו לעבור לעולמות אחרים. מחפש היה את הסיבות, את ה- למה, את ההקשר בין המציאות לבין הזרם הנסתר אך המורגש של חייו. מדוע הגיעה שיחת טלפון זו? שאל את עצמו, מדוע דווקא הבחורה הזו? ומדוע דווקא עכשיו?  אין אירועים אקראיים, כך האמין, לכל דבר יש משמעות וסיבה.

מנקודת מבט רחבה, דרך צפייה במאורעות לאורך זמן יכול היחיד לראות צירופי מיקרים המתחברים למהלך מתמשך ומשמעותי של חיים, מעין דרך ברורה שממנה ניתן להסיק בדבר מהותה ומשמעותה של הדרך שנטוותה רק עבורו ושבה רק הוא אמור ללכת. לאור משמעותה של כל הדרך ניתן להבין גם את משמעותה ותפקידה של כל סיטואציה בחיי היומיום. ידיעת המשמעות אמורה להקל בקבלת החלטות, בבחירת תגובות ובכלל בהתנהלות היומיומית בכל תחומי החיים.

מחשבותיו, שבהן היה נוטה לשקוע, גרמו לו לתחושה שהמציאות היומיומית מגבילה אותו. תמיד הרגיש שהוא מחובר לזרם קוסמי אין סופי שהוא הוא המציאות האמיתית ושממציאות זו נגזרת המציאות הארצית היומיומית ומשמעותה.  על כל שאלה שהיה נשאל היה עונה תמיד שלוש תשובות, אחת המתאימה למציאות הארצית המוגבלת, שנייה המתאימה למציאות הקוסמית הרחבה והשלישית המציינת שזה לא מקרה שהשאלה הופנתה דווקא אליו ובכך היה מנסה לקרב את בן שיחו לעולמו הפנימי.

חשבו אותו לזר ומוזר ובאמת,  כזה היה, אף פעם לא הצליח להתחבר ולהשתייך, תמיד בעולם אחר, זה היה מקור קסמו אך גם מקור קשייו שבאו לידי ביטוי בהסתגלותו הבלתי מוצלחת לחיי היומיום. כולם סביבו התרוצצו כשארשת של חשיבות עצמית על פניהם  כיודעים את הסיבה למרוץ המאפיין את חיי היומיום אך הוא היה עוצר ואומר לעצמו שלא יתכן, שסתם כך באנו לעולם. לא יתכן שסתם כך אנחנו חיים על הכוכב היחיד שעליו ניתן לחיות, בין אינסוף כוכבים שוממים, וכל זה בתוך ובעזרת מערכת מתוחכמת של גוף וטבע.

לא יתכן שבאנו לעולם כדי להרוויח בלוטו, או, כדי לראות תכנית טלביזיה אהובה, או, כדי להספיק לקנות דלק בזול לפני שהמחיר יעלה. זה, כך חשב, מעט מידי ופשטני מידי. חייבת להיות סיבה עמוקה יותר לעצם קיומינו, כלומר, אולי חיינו כן צריכים להיראות כך אבל מהי הסיבה העומדת בבסיס כל ההתנהגות הזו? אחרי מה כולם רצים? מה מיוחד בכסף? בכבוד? ברייטינג? בחומר? בחיצוניות? ולמה כל אחד רץ אחרי דבר אחר? האחד חוסך, השני מבזבז, השלישי חי בעיר, הרביעי בכפר, מה קורה פה? זה לא בשבילי אמר, זו לא תכלית החיים, זו לא האמת ואני לא משתתף.

היא, עדיין מדברת, בלי לבדוק כלל אם הוא מקשיב, ובלבד שתרגיש, שתשלה את עצמה, שכל עוד היא מדברת, הם מנהלים שיחה. שתוכל להגיד לעצמה מאוחר יותר שהייתה להם דווקא שיחה די ארוכה. שתוכל להגיד שהנה, יש לה מישהו.

ניסיונותיה לפתח שיחה, להתחבב עליו ולצאת מבדידותה גרמו לו דווקא להמשיך במחשבותיו ולשאול את עצמו, מדוע, מדוע  היא מתנהגת כך? מדוע כל כוחה מופנה קודם כל להשגת תחושת קבלה והשתייכות? מדוע אישה מקסימה זו צריכה בכלל אישור כדי להרגיש טוב, כדי להסיק שהיא טובה, כדי להאמין שהיא בסדר? ומדוע האישור צריך לבוא דווקא מאחרים? מדוע אנחנו בכלל צריכים להשתייך? להיות מקובלים? להיות מחוזרים? מכובדים? ואם לא די בקו התנהגותי מוזר שכזה, מדוע במצב שבו אנו לא מצליחים להשתייך אנחנו מסיקים תמיד את המסקנה האבסורדית ולפיה האשם הוא דווקא בנו ולא בעצם המצאותינו במקום שלא מתאים לנו? מדוע כשאנו נמצאים בסביבה אנושית שלא מתאימה לנו אנחנו מנסים להשתנות ולהתאים את עצמנו, במקום לנסות ולהחליף את הסביבה או לשנות אותה? מה אנחנו מחפשים? אחרי מה אנחנו רודפים? ולמה יש לנו את התחושה שמה שאנחנו מחפשים נמצא דווקא בבני אדם ודווקא אצל בני אדם אחרים?

אם נחזור לשיחת הטלפון אז, מה גרם לנפש העדינה שמעבר לקו לבחור, מכל המודעות, דווקא במודעה שלו? מה גרם לה להרים את הטלפון ולהתקשר? מה היא מחפשת ומה היה במודעה שפרסם שגרם לה לחשוב שהנה היא מצאה?

אפשר להניח שהבחורה העדינה שמעבר לקו מחפשת מה שמחפש כל אחד מאתנו, קצת נחת בחיים. אפשר להוסיף ולהניח שהיא מחפשת בן זוג כי חיים משותפים עם בן זוג מוסיפים לכוחות הנפשיים. אפשר להמשיך עוד ועוד את ההנחות אך תמיד, בסוף כל השאלות וההנחות נגיע למסקנה האחת והיחידה. היא, כמו כולם, מחפשת את האושר שלה שאמור לבוא לידי ביטוי בכוח, בסיבה, בסיפוק ובחשק לחיות.

לאושר הזה קוראים אנרגיה. היא מחפשת אנרגיה. היא, אתה, את ואני וכל בני האדם מונעים על ידי הצורך באנרגיה. כשיש לנו אנרגיה אנחנו מאושרים, פעילים ואופטימיים. כשאין לנו אנרגיה אנחנו מדוכאים, חולים, פסיביים ופסימיים. החיפוש אחר האנרגיה בא לידי ביטוי בכל צורות ההתנהגות שלנו, החל מהמזון שאנו בוחרים לאכול דרך אזור המגורים שבו אנו בוחרים לגור בו ועד לתוכן המשפט שאנו בוחרים לומר.

הסיבה שלא כולנו מאושרים ומלאי אנרגיה היא בגלל שלעיתים הבחירות שלנו שגויות או נובעות מפחד שמה אם נתנהג כך וכך דווקא נאבד אנרגיה.

ספק האנרגיה הראשי הוא האנרגיה הקוסמית של היקום. חלק יקראו לו 'אור' וחלק 'אור אינסוף'.

כדי להתחבר למקור האנרגיה האינסופי הזה צריך קודם כל להתחבר לעצמי, לדעת מי אני. מי אני בכלל ומי אני בתוך כל המסגרת הזו של היקום.